עד לפני כעשור, רווחה ההסתכלות על האדם כמי שמונהג ומנוהל מתוך הדחפים הבסיסיים שלו, דחפים פרימיטיביים ויצריים, המונעים מהצורך להישרדות. מכך, שהאדם חיפש מי שינהיג אותו, דמות שאפשר להישען עליה, להעריץ אותה ולהעביר אליה את האחריות, להיות מובל לעיתים מתוך יראה, הערצה וצורך בשליטה.

תהליך הגלובליזציה
בשנים האחרונות, והשינוי החל בעולם, הוביל להסתכלות שונה על האדם. הסתכלות על שורש האדם הטוב מבסיסו. שורש האדם רוצה להשפיע לטובה ומטרתו לממש את הפוטנציאל ולחיות חיים בעלי משמעות עם חופש בחירה ומודעות. הצרכים האישיים השתנו והצורך הבסיסי של האדם עבר מצורך הישרדותי לצורך התפתחותי.

כולנו חווים את השינוי הזה
העולם פתוח, זמין ומהיר יותר משהיה אי-פעם בעבר. הדור הנוכחי רעב למשמעות ולעומק, להכוונה ולהזנה רוחנית, לשיתוף ומטרה משותפת. צרכי האדם השתנו. המניעים, הרצונות והשאיפות האישיות, מגדירים צורך במנהיגות חדשה, אחרת, בכדי לממש ולהשיג את המטרות החדשות ולהתפתח.

האסטרטגיה ההומניסטית
האסטרטגיה ההומניסטית מדברת על ייעוד האדם, הרצון במימוש ובהגשמה. הצורך בהתפתחות רב-גוונית במספר תחומים ורבדים, מימוש הפוטנציאל האישי, כדבר שמניע אותו לפעולה והצלחה.

הגישה ההוליסטית – חקר האושר והשגשוג האנושי
אשר התפתחו בעשור האחרון – מלמדים כי שימוש בעוצמות, בחוזקות, בכישורים ופיתוח האדם בהקשר האישי, הניהולי והארגוני, מובילים להגשמת מטרות ויעדים בשיעורי הצלחה פורצי דרך. הצורך במנהיג שיהיה מנטור, מוביל כיום את האדם ואת הקבוצה. צורך במנהיג בעל יכולות הוראה והובלה, אשר נבחן קודם כל בדוגמה אישית, בניסיון וביכולת להוביל את אנשיו אל הדרך שתוביל למיצוי הייעוד האישי. מנהיג זה הוא יועץ, מכוון, בעל חזון ואמונה ביכולותיו של כל אדם להצליח ולהתפתח, הן ברמה האישית והן ברמה הקבוצתית.

אסטרטגיה הומניסטית ואומניות לחימה
דוגמאות למנהיגות זו הינם מנהיגים מעולמות אומנויות הלחימה. מורה אומנויות לחימה, הינו מנהיג אשר מצליח להביא את תלמידיו אל מעבר לגבולות היכולת, מוביל ומדריך את תלמידיו, כל אחד על פי כישוריו, להישגים חדשים. זוהי מנהיגות מעצבת, מאמינה, מאפשרת אך לא מתפשרת. התלמיד לומד להכיר ביכולותיו, בחוזקות שלו ולהאמין באמונה שלמה בדרך, להגיע למטרה סופית. הוא חלק מקבוצה, שעוברת דרך יחד איתו, אך מקפידה לראות כל אדם כאדם ייחודי.

אסטרטגיה הומניסטית מהמקורות
מנהיגות שללא ספק קרויה המנהיגות המצליחה ביותר בעולם, הינה מנהיגותו של משה רבנו. מחקרים מראים כי שילוב תכונותיו ומעשיו, העניקו לו עד היום, את התואר-המנהיג הטוב בעולם. מנהיגותו אופיינה כמי שמצליח להתרומם מעל המציאות היומיומית ולראות את התמונה הכוללת. ממקום זה קיבל החלטות, בנה חזון ודרכי פעולה. יחד עם זאת הייתה לו היכולת לשתף את בני ישראל בהחלטותיו ולשדר להם מסר של אכפתיות, של אמפטיה, להוות דוגמא אישית במעשיו ובדרכו.

בתקופתנו, הדור העכשווי, מייחל שיקומו יותר ויותר מנהיגים ברוחו של משה, הלקוחים אחריות על עצמם ועל סביבתם. חותרים קדימה עם חזון ברור, תוך שיתוף בהחלטות, הקשבה, פתיחות, מתן עזרה, תמיכה ואמפטיה לכל אדם כאדם וכחלק מקבוצה. החברה הישראלית בכלל והסביבה העסקית בפרט, מאופיינות בדור בעל אמונה ותעוזה, בתחושה כי יש לו את היכולות לשנות ולכבוש כל יעד, בצורך שלו לצוותיות, לתחושת ה"יחד" ולמנהיגות משתפת ב"גובה העיניים". אז מהי מנהיגות 2019? איך בונים מנהיגות מפתחת ומעצבת להצלחה מתמדת?

מה אפשר לעשות אחרת?
1. יש לקחת בחשבון כי הכישורים המקצועיים של העובד אינם מספיקים להצלחה, יש לבחון בחינה מעמיקה נוספת ולהבין האם התפקיד מתאים באמת לרצונות ולמניעים שלו. רק כאשר העובד יוכל להגשים את הרצונות הללו במסגרת התפקיד הוא יהיה מחוייב באמת לחברה ולמטרות שלה. לפני שאתם מצוותים עובד לתפקיד מסויים חשוב להבין היטב מה חשוב לו באמת, מה מניע אותו, האם הוא שמח בתפקיד שלו, מה הוא מחפש לבטא.

2. רק כאשר ישנה הלימה בין המטרות האישיות של העובד לבין מטרות הארגון, יפעל העובד במלוא הכוח להשגת היעדים. ההצלחה שלו בתפקיד תוביל לגדילת המוטיבציה שלו וכך גם להצלחה נוספת במעיין ספירלה שמזינה את עצמה שוב ושוב. או במילים אחרות – רק כאשר מבינים את רצונותיו הפנימיים של העובד, אפשר לשבץ אותו לתפקיד שמתאים לו באמת ולזכות בעובד חרוץ, מצליח ומלא מוטיבציה.

3. יש לדאוג להכשיר ולפתח את המנהלים בחברה בכדי שיצליחו להבין ולהכיר תפיסה זו. מנהלים שידעו לזהות בזמן אמת האם יש התאמה בין הכישורים המקצועיים של העובד לבין הרצונות הפנימיים שלו יצליחו להוביל, להנחות ולהעצים את העובדים שלהם לאורך זמן. על המנהלים לרכוש מיומניות שיאפשרו להם לנהל מתוך תפיסת עולם המשלבת בין רצונו הפנימי של העובד לבין מטרות החברה.